yair alon

אחרי החגים – על הבחנה בין דחייה לדחיינות

אזהרה ! – זה לא עוד מאמר על “איך לנצח את הדחיינות”. מי שמכור לטיפים ופתרונות קסם לדחיינות מוזמן לדחות את קריאת המאמר…עד אחרי החגים.

כולנו מכירים את ההקשר של הביטוי “אחרי החגים” למושג הדחיינות. כשאומרים “אחרי החגים” פעמים רבות אנחנו בעצם מתכוונים לומר “עזבו אותי עכשיו”, בתקווה שאחרי החגים המשימה תיעלם.

לביטוי יש קונוטציה שלילית מאחר והוא נתפס כפעולה של דחיינות.

לרגל יום הדחיינות הבינ”ל שחל היום ולקראת החגים אני רוצה להציג לכם בקצרה עמדה מעט שונה בכל הקשור לדחיינות.

ההגדרה הפשוטה של דחייה היא קביעת ביצוע פעולה במועד מאוחר יותר”. אם נבודד את ההגדרה הנ”ל נראה שהיא למעשה מאד לגיטימית. הבעיה מתחילה כשאנו עולים שלב ומדברים על דחיינות – זו כבר הגדרה של “דפוס התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע”.

אחת הבעיות בטיפול בדחיינות היא הבחנה לקויה בין דחייה לבין דחיינות.

בעייני סיבה עיקרית לטעות בהבחנה היא האשליה שנוצרה כתוצר לוואי של התפתחות התקשורת בדגש למרשתת במקביל להתפתחות תחומי האימון האישי, יעוץ עסקי ותחום הניהול על ענפיו השונים. נסו לשלוף מהזיכרון מושגים שקשורים לתכני מימוש עצמי, העצמה, שינוי הרגלים, ניהול.

כנראה שרובכם נזכרתם לפחות בחלק מהמילים הבאות: אפקטיביות, משמעת עצמית, טיפים למלחמה בדחיינות, הרגלים מנצחים, מנצחים את הדחיינות, multitasking וכו’.

אני נתקל באין ספור טיפים למלחמה בדחיינות, שיטות ומוצרים להיפטר מהתופעה הזו. למען הסר ספק – גם אני יצרן וצרכן של חלק מהמוצרים האלה וחלקם באמת אפקטיביים ובתנאי שעושים בהם שימוש מושכל מתוך הבנה עמוקה ובהקשר הנכון.

 

בשנים האחרונות נוצרה אשליה שהעובד והמנהל האופטימאלי הוא “גיבור-על” שתמיד עומד בכל יעדיו, יש לו משמעת ברזל, הוא חי ועובד בדיוק על פי התכנון, יש לו יעדים ברורים והוא משיג את כולם. אחרי שנים ארוכות של ניסיון ניהולי מגוון אני יכול לומר בוודאות – זו אשליה. רובנו לא מושלמים. האם ניתן וצריך לשאוף למצוינות ? חד משמעית כן ! אבל באופן פרדוקסלי ככל שנתפתה להאמין לאשליה של “אפס דחיינות” כך תתעצם תחושת התסכול שלנו ונתחיל להאמין שיש לנו בעיה.

איך נוצרת הבחנה לקויה בין דחייה לבין דחיינות ? אנשים מספרים לי שהם מרגישים ששוב ושוב הם דוחים דברים ומרגישים שהפרו הבטחות לעצמם. מבחינתם הבחירה לראות עצמם כאילו הם “מפרי הבטחות סדרתיים” הופכת אותם לדחיינים. הם מרגישים מאוכזבים, מתוסכלים ומניחים שאם כל הטיפים שנותנים להם לא הועילו אז כנראה שמצבם חמור. לעיתים רחוקות מאד זה באמת נכון, אך לרוב אנשים פשוט לא עושים הבחנה בין דחיה לגיטימית לבין התנהגות עקבית של דחיינות. כשאנחנו מתעמקים בהתנהגות שלהם אנחנו למדים שהגורמים הם מגוונים: אישיותיים, פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. אך ב 99% מהמקרים אנחנו מגלים שכלל לא מדובר בדחיינות אלא בדחיית פעולות הנובעת מחוסר ידע בניהול זמן שמוביל לדחיית פעולות רבות ומשם לזיהוי שגוי וחוסר הבחנה בין דחיה לגיטימית לבין דחיינות.

לסיכום סלחו לעצמכם (יום כיפור בפתח) – ככל שתחמירו עם עצמכם כך תחושו אשמה וירידה במוטיבציה. מותר לדחות דברים אך צריך לדעת איך.

רוצים ללמוד עוד על תכנון זמן וניהול משימות ולגלות שאתם בכלל לא דחיינים ? מוזמנים לתאם איתי הרצאה בנושא, השאירו פרטים ואחזור אליכם (לפני החגים).

 

חג שמח

יאיר

אהבתם? מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

השאר תגובה

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה

צור קשר

אשמח לעמוד לשרותך.
מלא את הטופס ואחזור אלך בהקדם.